• מלאנוקסיוקנעם

    איך מתכננים בניין לאלף איש? איך מחברים עובדים רבים כל כך ויוצרים קשר בין הקומות? בבסיס התכנון של בניין זה עמד הצורך ליצור engagement


    האתגר:
    כיצד מתנהג ארגון שבו עובדים למעלה מאלף איש? כדי להבין ערכנו סדנה בת שבוע, ובמהלכה ראיינו בעלי תפקידים שונים בארגון. כשניתחנו את הראיונות גילינו בקשות שחוזרות על עצמן, כמו צורך בפרטיות, הפחתת רעשים ושאיפה לעבוד במקום מואר. מיפינו 50 מושגי בסיס שמרכיבים את ליבת העיצוב ובנינו פרוגרמה מהותית ומספרית.


    ENGAGEMENT
    לרתום, לערב, לחבר, לגייס. אין מקבילה עברית למושג הזה, ובעינינו לאדריכלות יש תפקיד גדול ביצירת החיבור בין העובד למקום העבודה שלו ובינו לבין עמיתיו.

    היקף: 15,200 מ"ר

    סטטוס: הושלם 2019

    שירותים: עיצוב פנים

  • לוקאליות:
    אנחנו מתכננים מרחבי עבודה בכל העולם ומאמינים שסביבת עבודה יעילה נוצרת כאשר היא מותאמת לאופי המשתמשים. בארה"ב, לדוגמה, חללים גדולים של אופן ספייס מתאימים לאופי ולקווים התרבותיים של העובדים, ובישראל תכנון של חלל פתוח ל- 20 עובדים ומעלה הוא טעות גסה.


    בברלין אפשר למקם מעברים ראשיים בצמוד לעמדות עבודה, ובישראל לא. זה משום שאנחנו - הישראלים – סקרנים וחשדנים, אומה דרוכה בהפרעת קשב. כדי לתת מענה למאפיין הזה אנחנו מקפידים ליצור מרחק במשרדים שאנחנו מתכננים בישראל, בין עמדות העבודה לבין המעברים, מה שמאפשר להייטקיסט הישראלי מרחב נשימה.


    התכנון:
    הקמת צוותי עבודה חדשים בתדירות גבוהה מאפיינת את העבודה במלאנוקס ומחייבת, לכן, אפשרות לניידות בין קומות הבניין. הבנו שעלינו לתכנן את הקומות באופן דומה, שיקל על מעברים, לא יחייב היערכות מיוחדת ויסייע להתמצאות קלה במרחב. ההבדלים שיצרנו בין הקומות קלים ומבוססים על התאמות לצרכים ייחודיים של חלק מהמחלקות. ניתן דגש לעניין החיבורים, בקומה עצמה ובין הקומות.


  • האיזון:
    רצינו שהעובדים והמבקרים ירגישו את האנרגיות הגבוהות של העשייה כשהם נכנסים לכל קומה כי כשנכנסים לכוורת שרוחשת פעילות מתמלאים בתחושה של עוצמה. עם זאת, ביקשנו לייצר עבורם סביבת עבודה שקטה ופרטיות. האתגר היה למצוא את האיזון הנכון. אם נקצין את הפרטיות והשקט בעמדות העבודה, ניצור מצב שבו נכנסים לקומה שנראית נטושה, אין בה רחש ולא רואים בה נפש חיה. אם נמקם מעברים ומקומות מפגש א-פורמליים בקרבת עמדות העבודה, נקשה על יכולת הריכוז. היה לנו חשוב שהעובדים, כמאה איש בקומה, ישבו כך שיתאפשר ביניהם קשר עין. החלטנו לתכנן את הקומה כחלל פתוח. את המעברים הראשיים, שזיהינו כמקור ראשי לרעש, תכננו סביב גרעין המבנה, וכך נותב רוב השאון לקפטריה שמנותקת באופן ויזואלי ואקוסטי מחללי העבודה. במהלך עבודת התכנון התייחסנו גם לנושא האנונימיות והצורך ביצירת זהות עצמית במקום שבו הטריטוריה האישית הולכת וקטנה.


     עמדות העבודה:
    עמדות העבודה הורחקו מהמעברים ורוכזו לאורך החלונות. העמדות הוגדרו כחללים לקבוצות עבודה קטנות (עד15  איש), שמופרדים באמצעות חדרי ישיבות וחדרי מנהלים. התכנון מודולורי במובן שהוא מאפשר לצוות שגדל לזלוג לחדרים הצמודים. בין הקבוצות מתקיימת מערכת תנועה משנית ואינטימית. הקפדנו שהתכנון, העיצוב, פריטי הריהוט הטכנולוגיים יתמכו בצרכים של העבודה ויאפשרו שימוש נוח במרחב. אסור להסתפק בעיצוב יפה, אם לא נוח להשתמש במרחב מכל סיבה שהיא – מענה לצרכים טכניים, תחושת פרטיות מספקת, נוחות ישיבה - לא יעבדו בו.


  • האור:
    המיקום של העמדות בסמוך לחלונות מאפשר לעובדים ליהנות מאור טבעי. אחד מעקרונות התכנון שלנו הוא אור. אנחנו מאמינים שאדם צריך לדעת מה השעה, ואם מעונן או לא. את התאורה המלאכותית תכננו בהתאמה לצרכים של העובדים, תוך הקפדה על בחירת גון ורמת סנוור שלא יעייפו את העין, ועל פיזור שטיפת התאורה באופן אחיד בכל החללים. עבור אזורי העבודה נבחרו גופים בצורת משושה, קלי משקל וקלים לניקוי )סופקו על ידי קרני תכלת(.


    הקפטריה:
    לכל קומה יש קפטריה הממוקמת מול המעליות והיא כוללת גם לוחות מחיקים שהעובדים מתכנסים סביבם ועמדות עבודה עם מסכים שאליהם מחברים מחשב נייד. רוב התעבורה בקומה מנותבת לאזור הזה ומפחיתה את הרעש סביב חללי העבודה. בכל קומה נצבעה הקפטריה בצבע הקומה ויש בה פיתוח אדריכלי מעט שונה – באחת נתלו קוביות צפות על לוח שעם ובאחרת מדפים מרחפים.


    הצבעים:
    ההבחנה בין הקומות מתבצעת באמצעות סולם צבעים. לכל קומה נבחר צבע אחר, והוא בא לידי ביטוי בעיצוב המטבח ובאלמנטים גרפיים שונים שמעטרים את קירות הקומה.